החלטה בתיק ת"א 11864-08-10

התובעים הגישו "בקשה לפסלות שופט וביטול החלטות בית המשפט". לא צוין אלו החלטות מבוקש לבטל, אבל אני מבין שהכוונה היא לבקש לבטל את כל ההחלטות שבהן לא קבלתי את עמדת התובעים, ולהשאיר על כנן את ההחלטות בהן קבלתי את עמדת התובעים. אין צורך שאדון בבקשה זו, מאחר שממילא דינה של הבקשה לפסלות שופט להידחות, גם ללא קבלת תגובות המשיבים.

נטען בבקשה שהיא נסמכת על מספר עילות שבדין לפסלות שופט:

א.         התגבשות עמדתו של בית המשפט - חשש אובייקטיבי שעמדת בית המשפט התגבשה באופן נחרץ.

ב.         משוא פנים בענינם של המבקשים.

ג.          משוא פנים בענינו של הציבור.

ד.         משוא פנים בענינו של שלטון החוק.

ה.         גורם שפיטה כעד בגדר חקירה פלילית, בין היתר על פעולות שפיטה בתיק.

העילות הנטענות ג' וד' אינן עילות כלל. אם הכוונה היא שאני נושא פנים לציבור או נושא פנים לשלטון החוק, אני נכון להודות בכך. אני סבור שזה חלק מתפקידו של שופט, לשקול שיקולים ציבוריים ושיקולי שלטון החוק, או בלשונו של ב"כ התובעים, "לשאת פנים לשלטון החוק ולציבור". ואולם, נראה לי שמה שב"כ התובעים מתכוון אליו הוא ההיפך, שאיני מביא בחשבון מספיק את ענינו של הציבור ואת שלטון החוק. אני דוחה טענה זו, אבל מכל מקום, זהו נימוק ערעור, בדבר אי נכונות החלטותי לגופו של ענין, ולא נימוק פסלות. כעולה מתוך הבקשה, התובעים אכן הגישו בקשות רשות ערעור על החלטותי, ובקשותיהם נדחו. ישקול ב"כ התובעים, שמא המסקנה מאי קבלת עמדתו על ידי הערכאה הדיונית, ואי קבלת עמדתו על ידי ערכאת הערעור אינה פסילת השופט, אלא שעמדתו לא נכונה, או שאינה מוצגת באופן נכון. מכל מקום דין הבקשה בשתי עילות אלה להידחות.

אשר לטענתו של ב"כ התובעים בדבר הצורך בעדותי בגדר החקירה הפלילית שהוא מבקש ממשטרת ישראל לנהל, כבר התייחסתי לנושא זה בהחלטה קודמת, ואני שב וקובע שאיני רואה סיכוי של ממש שאוזמן להעיד על פעולותי, שכולם פעולות שיפוטיות, המתבטאות בפרוטוקולים והחלטות. לפיכך, אני דוחה עילה זו לבקשה.

אשר לעילה בדבר התגבשות עמדתי כלפי התובעים באופן נחרץ, אני דוחה את הבקשה גם בעילה זו. ראשית אומר ואקבע, כי דעתי לא התגבשה לצד כלשהוא. לא ראיתי עדיין את מלוא הראיות ולא שמעתי את מלוא הטענות, ודעתי תתגבש רק לאחר שמיעת הראיות והטיעונים. לצערי, למרות שהתיק נפתח לפני שנתיים, לא הגענו עדיין לשלב זה, שאותו מבקש ב"כ התובעים, המלין על התקדמות הדיון, לדחות שוב ושוב. הבקשה שבה אני נותן החלטה זו מספרה 112 בתיק, כאשר עיקר 111 הבקשות הקודמות נגעו לעניני סף כאלה ואחרים. הנגיעה הקרובה ביותר לגופו של ענין היתה כאשר נתתי שתי החלטות בטענת התיישנות שנטענה כנגד התובעים. בהחלטה הראשונה קבלתי חלק מטענות התובעים ודחיתי את הבקשה לסילוק התביעה על הסף עקב התיישנות, על מנת שהטענה תבורר מתוך הראיות שיוגשו. בבקשה השניה, לאחר שהוגשו ראיות התובעים, ולאחר קבלת טיעוני הצדדים בענין זה, קבלתי את טענת ההתיישנות, עקב אי הוכחת העובדות המאחרות את תקופת ההתיישנות אף לכאורה. אכן, בנושא שהחלטתי בו, כלפי הנתבע 6, התגבשה דעתי, אבל אין מנוס מגיבושה, עקב הגשת בקשה לסילוק על הסף והצורך בדיון בה. אין זה אומר שבכל הנושאים האחרים התגבשה דעתי. על כן, אני דוחה את הטענה שדעתי התגבשה.

למעשה עולה מתוך דברי ב"כ התובעים, שאף הוא מבין שאין בידו עילת פסלות, ושאם היתה בידו טענת פסלות, חלף זה כבר המועד להעלותה. כדבריו בראש הבקשה, היא מוגשת לאחר התלבטות שנמשכה שנה. משמע, כבר לפני שנה נוצרה לדבריו טענת פסלות, אלא שהוא לא הגיש בגינה בקשה. הסיבה שהוא מגיש עתה בקשה לפסלות שופט, כך דברי ב"כ התובעים, היא החלטתי על סילוק התביעה נגד הנתבע 6 על הסף, והעובדה שיש בקשה נוספת על ידי נתבע אחר. מובן, שגם הוא, כעו"ד מנוסה, מבין שאם אינו מסכים להחלטתי שניתנה בבקשת סילוק על הסף, עליו להגיש ערעור, אבל לאור תוצאות הערעורים הקודמים על החלטותי, הוא בחר להגיש בקשה לפסלות שופט כדי להתמודד עם ההחלטה, שלדעתו אינה נכונה. זו אינה הדרך הראויה. החלטותי, לרבות ההחלטה בדבר סילוק על הסף מיום 4.7.12 ניתנות על פי הראיות שבפני ועל פי טיעוני הצדדים. יתכן, ששופט אחר יחליט אחרת, אבל גם הוא יחליט לפי הראיות וטיעוני הצדדים. טענה באשר לנכונות ההחלטה לגופה אינה עילת פסלות. לפיכך, אני דוחה את הבקשה גם בעילה זו.

ב"כ התובעים טוען למשוא פנים כלפי התובעים. אני דוחה טענה זו. אין לי כל משוא פנים כלפי התובעים, ולהסיר ספק, איני מכיר באופן אישי אף אחד מהצדדים. ב"כ התובעים לא מציין בבקשתו את התאריכים שבהם התבטא לטענתו משוא הפנים, ולשם כך יש צורך לפנות לנספחים. על פי התקנות, יש להגיש בקשה לפסלות שופט מייד כאשר נוצרת העילה לפסלות. העילה הנטענת הן החלטות שהתקבלו לפני זמן רב, ומאחר שאין צורך לדון בהן לאור האיחור בהגשת הבקשה, איני מוצא מקום לפרט מדוע כל אחת מהן, וכולן יחד, אינן מבטאות משוא פנים כלפי התובעים.  אסתפק בדוגמאות, מבלי שישתמע מכך שפרטים אחרים בבקשה נכונים או מבטאים משוא פנים:

א.         פסיקת הוצאות לחובת המבקשים - על פי התקנות, יש לפסוק הוצאות בסופו של כל הליך. כפי שציינתי, זו הבקשה ה- 112 בתיק. התיק עמוס בקשות לרוב. אין לתובעים אלא להלין על עצמם שהם מנהלים את התיק בצורה שניהלו אותו. למשל, כל בעל דין חייב לגלות מסמכיו ולענות על שאלונים. כאשר הוא אינו עושה זאת, בית המשפט יאכוף עליו חיוב זה, גם אם הצד טוען שכולם רמאים וכי פנה למשטרה. גם אם כולם רמאים, עדיין צריך לגלות מסמכים ולענות לשאלון. אילו ביצעו התובעים את גילוי המסמכים והשאלונים, היו חוסכים לעצמם הוצאות משפט. הוצאות משפט אינן עונש אלא מחיר המשולם למי שדעתו התקבלה על ידי מי שדעתו לא התקבלה. אין בכך משוא פנים לצד כלשהוא.                    

ב.         אי ציון מלוא האשמות התובעים בהחלטות - ההחלטות כוללות את כל המידע הרלבנטי לצורך הבנת ההחלטה. העובדה שהתובעים טוענים כלפי הנתבעים למעשים פליליים כאלה ואחרים יכולה להיות רלבנטית במקרים מסוימים ולא רלבנטית במקרים אחרים, ובכל מקרה, היא עדיין בגדר טענה עובדתית שיש להוכיחה ולא בגדר עובדה. במקרים שסברתי שהדבר רלבנטי, ציינתי את קיום הטענות העובדתיות כלפי המשיבים וכלפי השורה הרחבה של האישים האחרים שנטען כלפיהם. אין בכך משוא פנים לצד כלשהוא.

ג.          אני דוחה את הטענה, כאילו חוייבו התובעים בהוצאות בשל הגשת תלונה לשר המשפטים. אין שום החלטה כזו. התובעים הגישו ומגישים תלונות למי שירצו, ואין לכך שום השפעה על פסיקת ההוצאות.

ד.         עיכוב ההליכים לפי סעיף 88 לפקוד הנזיקין - בענין זה נתתי החלטתי לפני חודשים רבים, וחלף המועד לטענות התובעים. מכל מקום, מה שנאמר בסעיף 88 הוא שאם ראה בית המשפט בכל שלב של ההליכים שהעובדות מהוות או עשויות להוות פשע, יעכב את המשך ההליכים עד שיווכח שהעובדות נמסרו לידיעת המשטרה או שהן ידועות לה.  ב"כ התובעים ביקש לעכב את ההליכים תוך שהוא טוען ומצרף העתק בדבר פניה למשטרה והעברת כל הידוע לידיעתה. חזקה על ב"כ התובעים, שאם הוא אומר שמסר את העובדות למשטרה, הוא אכן עשה כך. לפיכך, אין עוד מקום לעיכוב הליכים, כי המשטרה כבר יודעת את העובדות. אשר לטענה בדבר תחולת סעיף 269 לחוק העונשין, אין הוא חל על בית המשפט הדן בתביעה שבפניו, אבל מכל מקום, גם הוא מדבר על הודעה ליועץ המשפטי לממשלה, שב"כ התובעים טוען שכבר מסר. אין בכך משוא פנים.

ה.         ב"כ התובעים טוען שאין זה תפקידי להגן על שמם הטוב של נשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופט דורית בייניש, ושל בעלה, עו"ד יחזקאל בייניש. להסיר ספק, אני רואה מתפקידי להגן על שמם הטוב של כל מי שאינם צדדים המעורבים בתיק. צדדים המעורבים בתיק מקבלים על עצמם את הסיכון ששמם הטוב יפגע במסגרת ההליכים, ולכך נועד חריג מיוחד בחוק איסור לשון הרע. איני רואה מקום לפגיעה בשמם הטוב של מי שאינם צדדים לתיק. אלו הדברים באופן כללי. באופן ספציפי לאנשים המוזכרים, שמם הטוב לא נפגע כלל, וכפי שקבעתי בהחלטה לפני חודשים, הטענות שמעלה ב"כ התובעים כנגדם, בחלקן תמוהות ובחלקן בלתי רלבנטיות. מכל מקום, אין הדבר מצביע על משוא פנים כלפי התובעים.

כאמור, אין בכך כדי למצות את ההתייחסות לאוסף הטענות של ב"כ התובעים בבקשתו, המבוססות על החלטות שניתנו לפני זמן רב והמועד להגשת בקשת פסלות בגינן חלף זה כבר.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה. מאחר שהמשיבים לא נזקקו לתשובה, אין צו להוצאות.